פסק-דין בתיק ת"א 1270-08

בתביעה כנגד הנתבעות 3 ו-4

1.         זוהי תובענה בגדרה עותר התובע לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 28.06.05. הצדדים נחלקו בשאלה אם עסקינן בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: " החוק"). אם לאו, ועל כן הוחלט במעמד הדיון ביום 10.01.10 כי בשלב ראשון תוכרע השאלה האם התאונה המתוארת בכתב התביעה, היא בגדר "תאונת דרכים", או שמא עסקינן בתאונה שאינה בגדר "תאונת דרכים" ובמקרה זה, יש להכריע אם הנתבעות 1 ו- 2 חייבות לפצות את התובע.

2.         התובע, חשמלאי במקצועו, יליד 1965. לטענתו אירעה התאונה מושא התביעה כאשר קיבל הוראה מאת מנהל המפעל להרכיב "חלקים חשמליים של קונסטרוקציה" ולאחר מכן להעלות את הקונסטרוקציה "לגובה על מנת לצרף אותה למנוף המיועד מתחת לגג של מחלקת המפעל" (סעיף 2 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע). לטענת התובע, הוא נעזר במלגזה מ.ר 874207 (להלן: " המלגזה") שהייתה במפעל. לטענת התובע, הוא נתן הוראה ל"מלגזן" ויאצסלב להעלות מעט את הקונסטרוקציה (ל- 2 ס"מ) על-מנת לסיים את הרכבת החלקים החשמליים, ואילו מפעיל המלגזה הרים את המטען בכ- 20 ס"מ דבר שגרם לנפילת הקונסטרוקציה לכיוון התובע (סעיף 6 לכתב התביעה).

3.         התובע טען כי על הנתבעות 1 ו- 2 לפצותו בגין נזקיו וזאת מאחר והנתבעת מס' 1, מעסיקתו, התרשלה כלפיו והפרה חובת הזהירות המוטלת עליה, ואילו הנתבעת מס' 2 הינה מבטחת הנתבעת מס' 1 בביטוח "חבות מעבידים". עוד טען התובע, כי למקרה שייקבע, כי ב-"תאונת דרכים" עסקינן, על הנתבעת מס' 4, מבטחת השימוש במלגזה, לפצות את התובע עפ"י הוראות החוק.

4.         הנתבעות 1 ו- 2 טענו כי נסיבות פגיעתו של התובע אירעו בנסיבות המהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה עפ"י החוק. לחלופין טענו הנתבעות 1 ו- 2 כי לא הפרו חובת הזהירות המוטלת עליהן כלפי התובע.

5.         הנתבעות 3 ו- 4 אף הן כפרו בחבות לפיצוי התובע. לטענתן, התובע לא נפצע בנסיבות להן טען או מהמלגזה, הוא לא נפגע עקב השימוש ברכב המנועי והתאונה הנידונה אינה "תאונת דרכים" כהגדרת מושג זה בחוק (ראו האמור בסעיף 2(ג) לכתב ההגנה). עוד טענו הנתבעות 3 ו-4 כי מדובר "בטעינה ופריקה ולפיכך אין מדובר בתאונת דרכים". הנתבעות 3 ו- 4 אף טענו, כי לפי נסיבות התאונה, מהווה הרכב "זירה" בלבד (סעיף 2 (ד) לכתב התביעה).

6.         עפ"י החלטתי הנ"ל מיום 10.1.2010, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר מטעמו והנתבעות 3 ו- 4 הגישו תצהירו של מפעיל המלגזה מר ויאצסלב אוליצקי ותצהיר חוקר מטעמן, הודעה ותמליל שיחה (נ/11), ואילו הנתבעות 1 ו- 2 הגישו, אף הן, תצהיר חוקר ותמליל שיחה (נ/12). הצדדים הודיעו, כי הם מוותרים על חקירת החוקרים.

7.         הכרעתי תיעשה בשני שלבים, בשלב ראשון אכריע במחלוקת העובדתית שנפלה בין הצדדים, באופן שאקבע כיצד התרחשה התאונה, ובשלב השני, אכריע בשאלה האם נסיבות התרחשות התאונה, אותן קבעתי, מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

נסיבות אירוע התאונה:

8.         אציין כבר עתה, כי הנסיבות להן טען התובע בכתב תביעתו ובתצהירו לא היו ברורות. התובע טען, כי הוא ביקש ממפעיל המלגזה להרים "קונסטרוקציה", ואולם בחקירתו בפניי התבהרה טענת התובע, באשר לנסיבות אירוע התאונה.

9.         התובע טוען, כי הוא טיפל בקורה המהווה חלק מעגורן המותקן במפעל של הנתבעת מס' 1 . לטענתו קורה עשויה פלדה הונחה, יום לפני התאונה באופן אופקי על שתי עמודי מתכת (וכלשון התובע על "שני חמורים") בגובה של מטר,  כאשר הקורה דומה לזו המופיעה במוצג נ/1, והתובע נדרש להתקין כננת חשמלית, המהווה מתקן הרמה של העגורן,  על המסילה שבקורה, כאשר לצורך ההתקנה היה צורך להרים את הכננת באופן ששני הגלגלים שלה יהיו במישור של הקורה, ואז לפתוח את שני הגלגלים ולחבר את הכננת אל הקורה (ראו עדות התובע בעמוד 13 שורה 1-13, ושורה 29-32, עמוד 14 שורות 1-6 ושורה 26, עמוד 22 שורה 8 לפרוטוקול).

10.        באשר להתרחשות התאונה, טוען התובע, כי הוא ביקש ממפעיל המלגזה להרים את הכננת על מנת להתקין את הכננת על הקורה (כאמור, קורה המונחת באופן אופקי). לטענתו, לאחר שמפעיל המלגזה הפעיל את המלגזה והרים את הכננת לגובה מסויים, ביקש התובע ממפעיל המלגזה להרים את הכננת ב 2 ס"מ נוספים על מנת שגלגלי הכננת יגיעו לקורה והוא, מפעיל המלגזה, הרים את הכננת ב- 20 ס"מ, דבר שגרם להתרוממות הקורה מעל "החמורים, לאיבוד שיווי משקל", ואז הקורה החלה נופלת לכיוון התובע, והוא ניסה להגן על רגליו והשתמש בידיו על מנת לדחוף את הקורה ואז נפגע באצבע כאשר הקורה נפלה על אצבעו אשר נמחצה בין הקורה שנפלה לבין המזלג של המלגזה (עמוד 13 שורות 2 ו-3 לפרוטוקול, עמוד 14 שורות 7-16, עמוד 15 שורות 1 ו-2 , עמוד 21 שורה 29, ועדות התובע בעמוד 22 לפרוטוקול).

11.        מפעיל המלגזה, ויאצסלב אוליצקי (להלן: " אוליצקי") טוען בתצהירו גרסה אחרת, לפיה ביקש התובע ממנו להעביר חלקים על עגורן ("גשר של עגורן"- ראו סעיף 3 לתצהירו של אוליצקי) ולהציב אותו על "שני חמורים" שהיו בשטח המפעל, הוא עשה כבקשת התובע, הביא את הגשר והניחו על שני החמורים, הוא הוריד את שיני המלגזה מ"הגשר", המתין עד שהתובע יסיים עבודתו ותוך כדי פירוק הברגים שחיברו את ארון החשמל, ראה הוא את התובע מנדנד את הכננת, ואז ראה כי הגשר מתחיל להתהפך, ואצבע ידו של התובע נתפסה, ככל הנראה, בין חלקי הגשר ונפגעה.

12.        עליי להכריע, אפוא, בין שתי הגרסאות הנ"ל. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע ואוליצקי, מבכר אני את גרסתו של התובע, שהיתה אמינה עליי, ולהלן אנמק מסקנתי זו.

13.        התובע העיד באופן ברור ועקבי, וכאמור עדותו עשתה עליי רושם מהימן. בנוסף, התובע נתן הסבר לפגיעה באצבע, ואילו אוליצקי, כפי שיוסבר להלן, העיד באופן לא עקבי ונתן גרסאות סותרות.

14.        כאמור, עדותו של אוליצקי היתה רווית סתירות; כך לדוגמא, העיד הוא בתצהיר כי הוא הרחיק את שיני המלגזה מהקורה ואילו בעדותו בפניי העיד הוא כי הוא הוריד את שיני המלגזה מס' ס"מ מתחת לקורה (ראו עדותו של אוליצקי בעמוד 27 שורות 11-17). בנוסף, מחד מעיד אוליצקי בתצהיר כי אצבעותיו של התובע נתפסו "בין חלקי הגשר (עמוד 5 לתצהיר) ואילו בעדותו בפניי מעיד הוא שאצבעותיו של התובע נתפסו בין הקורה לבין שיני המלגזה (עמוד 27 שורה 27), בנוסף בחקירתו ע"י חוקר מטעם הנתבעות 3 ו-4 נתן הוא גרסה שלישית, לפיה אצבעו של התובע נתפס בין "חלקי הגשר ל"חמור" עליו הוא היה מונח" (ראו תמלול שיחה שניהל החוקר עם אוליצקי (עמ' 8) המהווה חלק מנ/11).

15.        נוסף על האמור לעיל העיד אוליצקי בפניי כי הוא ירד מן המלגזה לאחר שכיבה אותה (ראו עדותו בעמוד 28 שורה 1 ובעמוד 27 שורה 32) ואילו בפני חוקר מטעם הנתבעות 1 ו-2 העיד הוא כי בעת התרחשות התאונה המלגזה פעלה לאחר שירד ממנה (עמוד 4 לתמליל בנ/12). ואם לא די בכך, למרות עדותו של אוליצקי לפיה לא היה מגע בין השיניים לבין הקורה או הכננת, מעיד הוא בפני החוקר (עמוד 5 שורה 6לתמליל בנ/12) כי בעת התאונה היה מגע בין שיני המלגזה לבין הכננת.

16.        לסיכום נקודה זו, דברי התובע היו מהימנים, ולאחר ששקלתי אותם אל מול גרסתו רווית הסתירות של אוליצקי אני קובע כי התאונה התרחשה כפי גרסת התובע, בסעיפים 9 ו- 10 לעיל.

גרסת התובע, האומנם "תאונת דרכים":